זוהי קריאה אליכם, ההורים. קריאה נרגשת, מהלב והנשמה : לבל תסיתו את ילדיכם.
נכון, אתם נמצאים בתוך סכסוך. קצה נפשכם, והחלטתם להוציא את האישה או הגבר הזה מהחיים שלכם. אך בל תטעו לחשוב שבבחירתכם אף גורלם של ילדיכם נחרץ. ואל נא תוליכו את הנפשות הזכות הללו אל עברי פי פחת – אל בחירה בלתי אפשרית: אמא או אבא.
כי תינוק שבא לעולם, זקוק לשני הוריו, לאהבת אם ולאהבת אב. ואם אמו היא "לא שפויה" בעיניךָ, ואם אביו הוא "אלים" או "לא מתפקד" עבורךְ – אז יש לנקוט בכל דרך שתעודד אותם ותגרום להם לקחת עזרה, לקבל תמיכה או הדרכה מקצועית. במקום להאשים – ראוי לקחת אחריות ולפנות לכל גורם – מקרב בני המשפחה או חברים שיוכל לגשר ולקשר, מי שיוכל להפציר ולשכנע ולבסוף להתוות את הדרך הטובה ביותר למען הילדים.
במשפט הפלילי, "הסתה" היא עבירה שתכליתה להגן על ערכים חברתיים חשובים.
"המפרסם קריאה לעשיית מעשה אלימות או טרור, או דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה אלימות או טרור, תמיכה בו או הזדהות עמו (בסעיף זה – פרסום מסית), ועל פי תוכנו של הפרסום המסית והנסיבות שבהן פורסם, יש אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשה אלימות או טרור, דינו – מאסר חמש שנים." [סעיף 144ד2 לחוק העונשין, התשל"ז-1977].
"המפרסם דבר מתוך מטרה להסית לגזענות, דינו – מאסר חמש שנים." [סעיף 144ב לחוק העונשין, התשל"ז-1977];
"המבקש להסית למעשי איבה נגד ממשלתה של מדינה ידידותית, על-ידי נאום במקום ציבורי או התקהלות פומבית או על-ידי פרסום, דינו – מאסר שלוש שנים". [סעיף 166 לחוק העונשין, התשל"ז-1977]
ומי יאכוף חוק נגד הסתה בתוך הבית פנימה, במטרה להגן על ערך של כיבוד הורים על ערכים של משפחתיות כבוד האדם ואהבה ?! הלא אנו ההורים כמו אלוהים חיים עבור הילדים שלנו. על פינו יִשֹק דבר. די להם במבט, בפרצוף או בטון הדיבור – כדי לזהות את הזלזול, האיבה או הסלידה שההורה שלהם חש כלפי ההורה השני או בני משפחתו.
אכתוב זאת ברחל בתך הקטנה: הורה שמרשה לעצמו להסית את ילדיו נגד ההורה האחר – פוגע בילדיו. חד וחלק ! הורה מסית עלול לחבל בקשר הטבעי של הילד להורה השני, ובמקרים חריגים אף לגרום ל"נתק". וממה נפשך – גם אם ישיג בטווח הקצר אהדה ואפילו כמה 'נקודות זכות' במאבקו, ההורה המסית עלול להפסיד את הקשר ואת האמון מצד הילד לכשיתבגר.
לא מהרהורי לבי אני כותבת. הגענו למצב שבו שופט בית המשפט לענייני משפחה בנצרת נאלץ להכריע בתביעה שנסיבותיה, כפי שמתוארות בפסק הדין הן כדלקמן:
"ילד סובל מנזקים קשים בשל סכסוך הגירושין בין הוריו ואף מאובחן כחולה נפש. בהמשך ועם בגירותו, הוא מוכרז כחסוי ואמו מתמנה על ידי בית המשפט לענייני משפחה כאפוטרופא יחידה על בנה. בתוקף תפקידה זה היא מגישה לבית המשפט תביעת נזיקין כנגד אבי בנה וכנגד לשכת הרווחה בטענה כי הם אחראים למחלת הנפש ממנה הוא סובל." [תמ"ש (נצרת) 15284-07-14 א.ב.ס נ' א.ב.ס., תק-מש 2016(1), 343(11/01/2016)].
במקרה מצער זה, בית המשפט קבע "שעדיף שלא לברר התביעה מבחינת החסוי" גם אם יזכה – שכן הנזקים הרגשיים שעלולים להיגרם לו כתוצאה מניהול ומעורבות בהליך זה גדולים לאין שיעור ואולי אף בלתי הפיכים.
במקרה נוסף, שופטת בית המשפט לעניני משפחה בפתח תקוה נאלצת להכריע בשלוש תביעות ביחס למשפחה אחת, כתיאורן בפסק הדין:
"פסק דין זה עניינו שלוש תביעות שהגישו הצדדים – האישה הגישה תביעת נזיקין לחייב את האיש בפיצוי בסך מיליון ש"ח בגין נזקים שגרם לה ולילדים בהתנהגותו; והאיש הגיש שתי תביעות – להכריז כי ילדיו 'מורדים' ולבטל את חיובו במזונות כי אינם בקשר עימו, ותביעה נגד האישה לחייבה במאה אלף ₪ כי פגעה בפרטיותו" [תמ"ש (פתח תקווה) 19229-07-11 תובעים נ' נתבע, תק-מש 2015(4), 825(14/12/2015)]
בפסק הדין זה אכן נפסק פיצוי כספי לכל צד. ואני שואלת: איזה סכום בעולם יוכל להשיב את המצב לקדמותו ? את תמימותם של ילדים ? את אהבתם והערכתם לאמא / לאבא ? את הימים והלילות, החגים והשמחות, שהפסידו הילדים ואותו ההורה שעה שאינם בקשר ?
הדברים נכתבים לצורך העברת מסר והבעת עמדה. ברור ומובן שקיימים מקרים קיצוניים, שבהם לצערנו הרב אפילו אב או אם נוקטים באלימות או במעשים פליליים בתוך המשפחה, כלפי בן זוג או כלפי ילדיהם.
ויחד עם זאת, המציאות מגלה כי 'היד על ההדק' – קלה; קלה מדי. הן מצד הורה שהילדים נמצאים במחיצתו והוא שקוּע בריבו, ומגייס (ביודעין או בעצימת עיניים) את ה'תמיכה' של ילדיו כנגד ההורה האחר. הן מצד העוסקים במלאכה – הלא הם עמיתיי עורכי הדין, עו"ס, יועצים ומטפלים, אשר לעתים נוטים לשכוח שעצותיהם בעתות משבר הן לא פעם הרות גורל ביחס למתווה העדין של הקשר בין ילד להורהו.
אסיים ואומר: את יכולה להיות אם נפלאה; אתה יכול להיות אב השנה; כל זאת – מבלי צורך בהשוואה, בתחרות, או ברמיסת דמותו של ההורה האחר. אפילו אם אתם בהליך גירושין.
וזכרו –
"יַׁלְדֵיכֶם אֵינָם יַלְדֵיכֶם
כִּי פְּרִי גַעְגּועֵי הַחַיִּים אֶל עַצְמָם:
בָּאִים הֵמָּה דַרְכְּכֶם אַךְ לׂא מִכֶּם,
חַיִּים עִמָּכֶם אךְ אֵינָם שַיָּכִים לָכֶם .
תְּנוּ לְיַלְדֵיכֶם אֶת אַהֲבַתְכֶם אַךְ לֹא אֶת מַחְשְבוׂתֵיכֶם,
כּי לָהֶם הֲגִיגֵיהֶם.
גּופָם יִשְכּׂן בְּבָתֵּיכֶם, אַךְ לׂא נִשְמָתָם … "
(מתוך ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן הנביא – "הילדים")