אנו חיים בעידן שבו תוחלת החיים גבוהה. זוכים לחיות ולהזדקן במחיצת יקירינו. ובתוך תלאות היום-יום לעיתים נקלעים לתחום אפור ובלתי רצוי בחיים שלנו. סבא לא זוכר שדיבר איתי שוב ושוב בדיוק על אותו דבר; אמא מתקשרת בוכה – שכחה איך לחזור לבית שלה; איך מתמודדים ?

כל אדם כשר לזכויות ולחובות מגמר לידתו ועד מותו, קובע סעיף 1 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962. מינוי אפוטרופוס לאדם משמעו סיוגו של כלל זה, היות שיש בו משום פגיעה באוטונומיה הנתונה לכל אדם. אין רואים אותו עוד כמי שיכול ורשאי לדאוג לענייניו שלו באופן עצמאי, אלא מפקידים אחר על ענייניו, כולם או חלקם, על מנת להגן על האינטרסים שלו ולהבטיח את טובתו, כך קובע בית המשפט העליון (ע"א 4377/04 גל גורן-הולצברג ואח' נ' אביבה מירז ואח', (22/07/2007) ומבהיר – כי לא בנקל תיעשה פגיעה זו מתוך ההכרה של שיטתנו בכבוד האדם ובחירויותיו.

הבהרה זו חשובה מאין כמותה, ולו מפאת העובדה שסעיף 33 לחוק הכשרות מקנה סמכות רחבה לבית המשפט למנות אפוטרופוס לכל אדם "שאינו יכול, דרך קבע או דרך ארעי, לדאוג לעניניו, כולם או מקצתם, ואין מי שמוסמך ומוכן לדאוג להם במקומו".

ואכן, בית המשפט העליון מאותת לבתי המשפט העוסקים במלאכה לנהוג באיפוק ומתוך ריסון. בפסק דין ותיק נאמר כי "חוק הכשרות מצוי על קו התפר העדין בין זכותו של אדם לחרות, לכבוד, לאוטונומיה ולקנין, לבין כוחה ואף חובתה של המדינה להבטיח שאדם שאינו יכול לדאוג לענייניו יקבל הגנה בדמות אפוטרופוס, וזאת, הן מתוך דאגה לרווחתו של האדם והן משום האינטרס הציבורי לבל ייפול הוא למעמסה כלכלית על החברה." (ע"א 1233/94 דר' דבורה כהן נ' היועץ המשפטי לממשלה, (17/12/1995))

אימתי מוגשות תביעות למינוי אפוטרופוס ? במקרים רבים, מתגלגל גחל לוהט אל בית המשפט מקום שהחסוי מנוצל לרעה, ונגרמות לו עוולות כגון נטילת כספים ורכוש שלא על דעתו. במקרים אלו מוגשות תביעות למינוי אפוטרופוס שיגן על זכויותיו בידי מי מבני משפחתו הרוצים בטובתו. ולעיתים, מוצא את עצמו בית המשפט דן בענייני אפוטרופסות כאשר הצדדים הנצים, כך ניתן לזהות, הינם השחקנים הראשיים בתביעת הירושה ה'עתידית'; במקרים אלו ההתדיינות היא אמנם בנושא אפוטרופסות, אך המתדיינים דה-פקטו פועלים לשיפור עמדות על לוח השחמט של דיני הירושה.

משמח הדבר, כי בתי המשפט לענייני משפחה נכונים ליצור קונסטרוקציות משפטיות חדשות, שיאזנו טוב יותר בין זכויות החסוי, האוטונומיה שלו, לבין המטרות החברתיות למינוי אפוטרופוס. במקרה מעניין, דחה בית המשפט לענייני משפחה בנצרת בקשת בת זוג ובן להתמנות כאפוטרופוס לאדם שסבל ממצבו הפיזי והנפשי, אך מבחינה קוגניטיבית מצבו היה תקין, ונקבע כי הוא מודע למעשיו; וזאת- למרות שאותו אדם בעצמו נתן הסכמה מפורשת למינוי. בית המשפט עמד על כך שבני המשפחה מנהלים תביעת נזיקין בגין אותו מקרה מצער שבמהלכו כמעט ונשרף למוות. וכי הם עלולים להימצא במצב של ניגוד עניינים עם החסוי. הבקשה נדחתה, תוך שבית המשפט קובע כי ניתן להסתייע בפעולה משפטית שפגיעתה בזכויות היסוד פחותה, כגון חתימה על ייפוי כח נוטריוני המסייע לאדם להיעזר בקרוביו לשם ניהול ענייניו הרכושיים וכך גם תביעה מטעמו. (אפ (נצרת) 18721-05-13 – ר.ש. נ' היועץ המשפטי לממשלה, (20/07/2014))

בתיק אפ (חי') 43640-01-15 א.ב נ' היועץ המשפטי לממשלה (08/04/15) ביהמ"ש לענייני משפחה אישר בהחלטה תקדימית מינוי "תומך החלטות" לקשישה חולת אלצהיימר לצורך סיוע בניהול ענייניה הכספיים, ליווי ותמיכה בקבלת החלטות וזאת כחלופה לאפוטרופסות. פסיקה אשר היא בבחינת קריאת כיוון למחוקק ולאפוטרופוס הכללי – לשנות ולהגמיש את הדין הקיים.

מתי אפוא נפנה לבית המשפט ? כאשר מומחה רפואי מתאים קובע כי אדם אינו מסוגל מבחינה קוגניטיבית רפואית או נפשית להביע דעתו באשר לטיפולים רפואיים להם הוא זקוק או ביחס לעניינים הקשורים לרכושו, או שמא אינו מסוגל לדאוג לענייניו; ובנוסף, יש הסכמה מצד קרוב או ידיד להתמנות כאפוטרופוס לגופו או לרכושו – ניתן להגיש בקשה למינוי אפוטרופוס לבית המשפט המוסמך.

'אל תשליכני לעת זקנה ככלות כוחי אל-תעזבני' (תהילים עא, ט).